<h1>ראבי"ה סימן רל"ו</h1>
<h2>דף קז.</h2>
פרק שמונה שרצים. שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהם חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהם פטור, ומיהו אם יצא דם מהם חייב. חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב. נצרר הדם אף על פי שלא יצא, והיינו חבורה שאינה חוזרת. והילכתא כרבי יהושע דאמר הצד פרעוש בשבת פטור אבל אסור, אבל הרגו דברי הכל חייב. ורש"י פירש כשצדו מעל גבי קרקע [או מבגדיו מבחוץ], משמע מתחת הבגד מותר. ולא תקשה לך מדאמרינן בפרק האורג [ק"ז ע"א] נכנסה לו צפור תחת כנפיו יושב ומשמרה עד שתחשך, אבל לתופשה לא, דהתם מוקצה מיהו הוי, אבל פרעוש, שרגיל בכך, דעתו ליטלו. ואף על פי שיש לומר תחת בגדו לא מחייב רבי אליעזר, מיהו פטור אבל אסור, ומיהו כיון דפליג רבי יהושע ואמר פטור כשצד מעל גבי קרקע, מתחת בגדיו מותר לכתחלה. ותו כי היכי דמפיס מורסא וצידת נחש התירו [לכתחילה] משום צערא הכי נמי [הכא], דלא דמי לצפור דרור כשכלוא בבית [ש]אינו חשוב ניצוד ועומד, כדאמרינן בפרק האורג [ק"ו ע"ב], [פרעוש] שתחת בגדיו מיהו ניצוד ועומד הוא. וכן [מצאתי] נמי בשם רבינו תם שפסק להתיר. ותו דקיימא לן כרבנן דאמרי דכל שאין במינו ניצוד פטור, ומשום צערא מותר לצודו. ונראה לי דמוללו נמי להתיש כוחו מותר, רק שיזהר שלא יהרגנו, כדאמרינן בפרק קמא דמכילתין [י"ב ע"א] אמר רב הונא הילכתא מולל וזורק, ושמעינן [דמלילה] לא הויא כהריגה (כדקיימא). ואף על גב דלא קיימא לן כי הא מתניתא, הני מילי [לענין כינה, דשרי להורגה, ומיהו נגמר מינה לכל הפחות] לענין פרעוש שמותר למוללו בשבת. והני ביצי [כנים] שקורין לינטרי"ש [נראה] שמותר להרגן ככינה. כתב מר יהודאי גאון חזינן לרבנן קשישאי דמימנעי למישקל פרעוש מעל בשרם. ופרעוש הוא אותו שאנו קורין בלע"ז [פושא]. וכינה בלע"ז קורין פדול, מדאמרינן בסוף כל היד שדר לה מסרקא מקטלא כלמי, וכינים מתרגמינן כלמתא. ודרך כינים להרוג [אותם] במסרק. וכן בסוף פרק שלשה שאכלו ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי, וכל זה דרך כינים, ולא פרעושים. ויש שאמרו להיפך, משום דפרעוש גדל מן העפר, דכתיב וכל עפר הארץ היה כינים, וכאשר גדלו מן היאור צפרדעים, שדרכן להמצא שם, [וברד] מן השמים, כן פרעוש דרכו לגדל מן הארץ. ולאו מילתא היא, דהתם אפשר שהשינוי בגזירת המלך היה, כמו מן פיח הכבשן (ו)השחין. ורבינו תם הביא ממדרש אגדה אך תקות אנוש רמה אילו כינים שבראש.
